השלד הירוק העירוני מהווה רשת היררכית של חללים עירוניים המורכבת מתוואים ליניאריים רציפים (רחובות, שדרות, טיילות, מעברים, פארקים) שבהם מוקנית עדיפות לתנועה לא ממונעת של הולכי רגל ורוכבי אופניים על פני הרכב הפרטי. רצפים אלה מחברים בין מוקדים של חלל עירוני (גנים, כיכרות וכד') ושל פעילות עירונית לכלל מערכת רציפה. 

מטרתה לשפר את איכות החיים של תושבי העיר, את האטרקטיביות העירונית, החזרת הולך הרגל לרחוב והחייאת חיי הרחוב והשבת מרכיבים מוחלשים במרחב העירוני, כגון הקשר בין העיר לחוף ימה, הכיכרות, תנאי הסביבה להליכתיות והתניידות באופניים, טבע עירוני ועוד. ככל שתתרחב רשת המרחב הציבורי המשודרג על פני מפת העיר ישתפרו תנאי הבטיחות, איכות הסביבה ואיכות החיים בעיר. 

תפיסת השלד הירוק מבקשת להפוך את המרחב הציבורי ל'עמוד השדרה' העיצובי והתפקודי של המרקם העירוני, ולשדרגו לשווה ערך למרקם הבנוי בהערכת הסביבה העירונית ותכנונה.

תפיסה כוללת זו למרחב הציבורי בעיר כמערכת גובשה במסגרת היחדיה לתכנון אסטרטגי בעיריית תל אביב – יפו ובשיתוף משרד אדריכל העיר שנים לפני התבססות התפיסה של 'היפוך הפירמידה' המקובלת היום בתכנון התחבורה וההתניידות, אשר שמה את הולך הרגל ורוכב האופניים בראש סולם העדיפויות של תכנון מרחב הרחוב העירוני. בשנים האחרונות, בזכות התבססות גישה זו בפרקטיקה העכשווית של תכנון ערים, זוכה תפיסת השלד הירוק לרוח גבית, הניכרת היטב בתכנון המרחב הציבורי ושינויים מהותיים בתכנון התחבורה בתל אביב - יפו. 

הפנמת תפיסת השלד הירוק בתכנית האסטרטגית לתל אביב - יפו  (2005 ועדכון 2017, פרק הסביבה העירונית) ובתכנית המתאר העירונית מהווים צעד משמעותי בהתבססותה של גישה זו לתכנון המרחב הציבורי בעיר.